אהבת יהונתן
ויאמר אליו שמואל קרע ה' ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך. יובן עפ"י מ"ד בעצת המן לאחשורוש אודות ושתי המלכה. ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה יש להבין איך פסיקא ליה מלתא שרעותה תהיה טובה ממנה. ונרא' דידוע דאם אדם חטא ונעשה בו רושם. כל העם הם נזהרי' שלא יכשלו בפח זה אחר שראו עונשו הקשה. וזהו שאמר ממוכן לרעותה הטובה ממנה בלי ספק כי היא יודעת משפט המלך ומה נעשה בראשונה על אשר לא עשתה את מאמר המלך ותהיה נזהרת ותשמע למלך. וכן הוא הדבר כאן שאמר לרעך הטוב ממך בלי ספק כי הוא יודע איך נחרץ דינו של הראשון על אשר שינה את מאמר המלך ב"ה וק"ל:
מלבי"ם
קרע ה' מבואר אצלנו (כפי דברי הרמב"ן) כי הגם שדבר ה' אשר ידבר על ידי נביא לרעה, תוכל להשתנות על ידי תשובה ומעשים טובים, בכ"ז אם בא איזה פעולה עם דברי הנבואה לא תשתנה, כי הפעולה תורה על קיום הדבר תיכף, וכן הדבר שינבא לטוב גם כן לא ישתנה בשום אופן, וזה שכתוב, א) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, קריעת המעיל שהיא פעולה שנעשית עם הנבואה מורה שאינה גזרה עתידית רק שכבר נעשית הגזרה היום הזה, באופן שאי אפשר שישתנה הדבר שכבר יצא אל הפועל ויהי וזה שכתוב קרע היום שכבר קרע היום ונעשה הגזרה, ב) ונתנה לרעך ובזה אי אפשר שישנה ה' את הטוב שיעד לרעך הטוב ממך בעבור טובו וצדקתו, והנה מלכות שאול סרה ממנו תיכף, רצה לומר שסר ממנו רוח ה' והוד מלכות, שעל זה אמר קרע היום ונתינת המלכות לדוד הגם שלא היה תיכף הלא היעוד הטוב אי אפשר לחזור: